ילקוט שמעוני על התורה
לא תהיה אחרי רבים לרעות מנין לסנהדרי קטנה שהיא של עשרים ושלשה שנמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב ומנין עוד שלושה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהן לטובה אם כן מה תלמוד לומר אחרי רבים לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. לטובה על פי עד אחד לרעה על פי שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה. אחרי רבים להטות רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה. שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי. שומע אני עשרה מחייבין ועשרה מזכין (חייב) או אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר ולא תענה על ריב אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים בשנים אף מטין בשנים. או אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע הרי זה אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות (תלמוד לומר) [שנאמר] ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות. דיני ממונות הטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. מנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא אמר קרא לא תענה על ריב לא תענה על רב. רבה בר בר חנה אמר מהכא ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו ויחגור גם דוד את חרבו. ודל לא תהדר בריבו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תשא פני [דל ולא תהדר פני] גדול פרט אין לי אלא אלו חלופיהן מנין תלמוד לומר ודל לא תהדר בריבו. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר: